גזר דין בתיק ת"פ 040062/05

ביום 11.4.05, ניתנה תשובתו של הנאשם מפי סניגורו המלומד, עו"ד ג'לג'ולי, בכפירה במיוחס לו בעובדות כתב אישום כנאמר  באותה ישיבה, במיוחד באשר לסעיפים 4-5-6-7-8 לכתב אישום.

ובקליפת אגוז - בדברי סניגור מלומד כי לנאשם אין כל יד ורגל לקרות החבלה החמורה, או האיום, כנאמר בכתב האישום.

באותה ישיבה, נקבע גם מועד מוקדם לשמיעת עדות מוקדמת של המתלונן, וזו נשמעה לה במלואה בהקלטה ביום 19.4.05.

ביום 19.5.05, הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון אשר מייתר שמיעת המשך ראיות בתיק, כקבוע לשלושה תאריכים נוספים.

כי כך, ביום 22.5.05 הציגו הצדדים הסדר טיעון וביקשו מבית המשפט לכבדו. זאת - לאחר אשר הנאשם חזר בו מכפירתו והודה בעובדות כתב אישום.

הגב' עו"ד רובינפלד, באת כוחה המלומדת של המדינה , הציגה הסדר טיעון באותה ישיבה. באמירתה, כי סוכם על עונש מוסכם של שנתיים מאסר בפועל, מאסר על תנאי מרתיע ופיצוי למתלונן בסך 12,000 ש"ח בשני תשלומים.

בנמק פרקליטה מלומדת, בטיעון מסודר, אותה הסכמה ובקשת תביעה לעונש זה.

הגישה היא גליון הרשעות קודמות של הנאשם. באמירתה, כי  לא זו בלבד כי קיימת הרשעה קודמת לנאשם בעבירת שוד, בגינה נידון למאסר בפועל - הרי היום נשפט הוא על מעשיו, "תת תרבות הסכין". זאת - כאשר ללא כל סיבה שלף הנאשם סכין ודקר המתלונן דקירה קשה בבטנו, גרם לו לחבלות קשות אשר כתוצאה מהן נזקק המתלונן לניתוח ולאשפוז של כשבוע בבית חולים.

בדברי תביעה מלומדת, כי רק קיומן של נסיבות יוצאות דופן עומד ביסוד בקשת תביעה לעונש מוסכם זה. בהעדר אותן נסיבות - היתה התביעה עותרת לעונש חמור בהרבה.

הפנתה היא כי הנאשם, מיד לאחר הדקירה הגיש עזרה רפואית למתלונן, לקחו למרפאה בטירה. נסע הנאשם אחרי האמבולנס אשר הבהיל המתלונן לבי"ח. זאת - כדי לעקוב אחרי מצבו הרפואי; לא זאת אף זאת - בטרם כניסת המתלונן לניתוח - נשק הנאשם על מצחו של המתלונן באמירתו "אני אתך עד המוות".

ביקשה תביעה מלומדת לראות בהתנהגות הנאשם לאחר הדקירה כהבעת חרטה על מעשיו הרעים, כמו גם נסיון למזער הנזקים הרפואיים. זאת - כנסיבות יוצאות דופן לאותה ענישה, נסיבות אשר אין התביעה נתקלת בהן בכל תיק.

נלקח גם בחשבון שיקולי תביעה הפיצוי למתלונן, שוהה בלתי חוקי, בתקופה הקרובה. זאת - כאשר רשאי המתלונן לתבוע בהליך אזרחי, כמובן, יתרת נזקים אשר נגרמו לו. נלקחו בחשבון גם גילויי חרטה והודיית נאשם, גם אם היו לאחר עדות מתלונן.

כי כך - בקשתה של תביעה מלומדת לכיבוד הסדר הטיעון.

עו"ד גל'ג'ולי, בא כוחו המלומד של הנאשם , הצביע על הודיית נאשם, על התנהגותו מיד לאחר אירוע; באמירתו - כי לא מדובר במקרה קלאסי בו תוקף אדם אחר ונמלט מהמקום. פינה הנאשם את המתלונן באופן ספונטני כדברי סניגור מלומד, מתוך התנהגות אנושית שלאחר מעשה; באי הפקרת המתלונן; בדאגתו לו לטיפול רפואי; במעקבו אחר הטיפול. בהזדהותו לפני אנשי בטחון ובאמירתו לאנשי בטחון שם מה שמו וכי בכל עניין ועזרה יכולים לפנות אליו.

באמירת סניגור מלומד, כי כל המרכיבים נשקלו על ידי צדדים והגיעו לשקלולם בהצעת הסדר הטיעון, בהגדלת הפיצוי בעת הטיעון ובנתינתו באופן מיידי, היום, יום גזר הדין.

באמירת סניגור מלומד, כי משפחתו של הנאשם פנתה למתלונן ולמשפחתו בבקשת סליחה. באמירת סניגור מלומד, כי אין קשר באותה חקירה אשר נעשתה לעד המתלונן לבין עצם חרטתו של הנאשם וידאג הוא לצרף מכתב התנצלות מטעם המשפחה, מכתב אשר יועבר למתלונן. וכך אמנם נעשה עובר לדיון היום.

הנאשם, בדבריו, הביע חרטתו, התנצלותו; באמירתו, כי מתחילת דברים רצה הוא לעשות זאת; כי אמור היה להתחתן; כי היתה סיבה; בפגיעה בכבודו. באמירתו, בדמעות, כי לעולם לא יפשע. כי מתנצל וסובל ממה אשר עשה "אני מוכן לחבק את האיש ולנשק לו את הראש ולהיות חבר שלו".

ויאמר:

אכן, מעשיו של הנאשם מעשי בריונות רעים הם.